הערך המוסף ייעוץ לחסכון בעלויות בע"מ ואח' נ' גילת סאטקום בע"מ ואח'

החלטה

מונחת בפניי בקשת המבקשת (הנתבעת) לחיוב המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה במידה ותדחה התובענה.

המבקשת טוענת, כי קיים חשש כן ורציני שהמשיבה לא תוכל לשלם הוצאות המבקשת, היה ותביעת המשיבה תדחה ויפסקו הוצאות לחובת המשיבה וזאת לנוכח קשיים נטענים בפעילותה העסקית של המשיבה.

רקע

המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה כספית על סך 185,910 ₪ לתשלום חיובים על פי חוזה שנחתם בין הצדדים ביום 22.04.2007.

לפי החוזה וכן בהתאם לעובדות המתוארות בכתבי הטענות של הצדדים, מטרת ההתקשרות של הצדדים הייתה כי המשיבה תבחן את פעילותה של המבקשת ותייעץ לה כיצד ניתן לחסוך ולהתייעל, והתמורה לה תזכה המשיבה תיגזר מתוך היקף החיסכון אותו תצליח להציע.

לטענת המשיבה מילאה היא את חלקה, אך קיבלה רק תמורה לגבי חלק מהתחומים בהם פעלה ולפיכך נותרה המבקשת חייבת לה תמורה לפי החוזה בעד אותם תחומים בהם ניתן ייעוץ ולא שולמה תמורה, ומכאן התביעה.

לטענת המבקשת, החבות לשלם למשיבה על פי החוזה חלה רק כאשר הביאו הצעותיה של האחרונה לחסכון בפועל, דבר שלא קרה, לכן אין כל חבות למבקשת כלפי המשיבה. עוד טוענת המבקשת, כי הסיבה שהמשיבה הגישה את התביעה רק משחלפו 5 שנים למרות שלא הייתה כל פעילות במהלך הזמן שחלף היא שרק כעת עזבו כל האנשים עימם היה מנהל המשיבה בקשר אצל המבקשת.

עוד טוענת המבקשת כי הסכום הראשוני ששולם היה מקדמה עבור שירותים עתידיים ומשאלה לא בוצעו על המשיבה להשיבם ולפיכך הגישה תביעה שכנגד להשבת הסכום ששולם כמקדמה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה סך של 126,824 ₪.

המבקשת מציינת בבקשתה כי בניסיון לייתר את הגשת הבקשה ביקשה ישירות מן המשיבה מסמכים שיעידו על יכולתה לפרוע את סכומי ההוצאות, אולם סורבה.

המשיבה בתגובתה לבקשה מציינת כי יש היא בעלת חוסן כלכלי, אך לא הביאה כל מסמך כדי לתמוך בטענה זו.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 353א לחוק החברות, שכותרתו "ערובה להוצאות משפט", קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

סעיף 353א מורנו, כי קיימות שתי חלופות, אשר בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה על ידי חברה תובעת להבטחת הוצאות הנתבעת:

א.החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת אם תזכה בדין.

ב.בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.

בפסק הדין רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11/2/09), התווה כב' השופט מלצר את שלבי הבחינה בשאלה האם לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. ובלשונו:

"על בית המשפט ... לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו ... זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג ... שאלת סיכויי ההליך ... גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה ... משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים."

(סעיף 13 לפסק הדין) (ההדגשות אינן במקור – ש.ק.ו.)